החלטה בתיק ע"ר 5904-10-12

(בבקשה לעיכוב ביצוע)

רקע

1.      לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 17.1.13 (להלן: "פסק הדין"), לפיו דחיתי ערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת הדס עובדיה וחיבתי את המבקשת לשלם את האגרה בתוך 60 יום שאחרת תמחק תביעה שהגישה בשנת 2009.

טענות המבקשת

2.      לטענת המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע, אי הענות לבקשה עלולה להפוך את הדיון בבקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין לבית המשפט העליון, לדיון תאורטי שכן ב אין לה את האפשרויות לשלם את האגרה ובעת הדיון בית המשפט העליון לא תעמוד עוד תובענה בבית המשפט שכן התובענה תמחק עקב אי תשלום האגרה והערעור יהפוך לאקדמי. הנזק שירם לתובעת הינו אדיר בעוד שלמשיבות לא ייגרם נזק  ומטעם זה מאזן הנוחות נוטה לטובתה ומאחר וגם סיכויי הערעור טובים, יש להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע.

טענות המשיבות

3.      המשיבות מטבע הדברים כופרות בסיכויי המבקשת בבקשת רשות הערעור, שכן לטעמן המבקשת ממשיכה להטריד את בתי המשפט ואת המשיבות, בערכאות רבות ושונות בטענות וטיעונים שחוזרים על עצמם, כאשר עד עצם היום הזה נדרשו המשיבות לאינספור תגובות ובקשות שונות ומשונות, שהוגשו על ידי המבקשת אשר עושה שימוש בזכות הגישה לערכאות בהעדר תום לב, וחומקת פעם אחר פעם מתשלום עבור הוצאותיהן הרבות של המשיבות בהליכים הרבים ובערכאות השונות.

4.      הבקשה לפטור מאגרה נידונה כבר לפני חמישה מותבים, כאשר בארבעה מהם חויבה המבקשת בתשלום האגרה. עצם העובדה שארבעה מותבים קבעו כי על המבקשת לשלם אגרה, יש גם בכך כדי ללמד על סיכויי הערעור הנמוכים.

5.      בקשת המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור הינה בגדר "גלגול שלישי" ובית המשפט העליון כבר הביע דעתו מזמן על אי מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

דיון

6.      המבקשת הגישה בחודש ספטמבר 2009 תביעה לחיוב המשיבות בתשלום פיצויים בסך של 205,052,522 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה עקב מעשי ומחדלי המשיבה 1, בהתאם לסעיף 238 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965.

המבקשת עתרה לפטור מאגרה בטענה שיש לה עילה מוצקה לתביעתה אולם אין לה יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.

7.      בקשת הפטור מאגרה שהוגשה על ידי המבקשת נידונה כבר בפני חמישה מותבים שונים. לראשונה לפני כב' הרשמת (כתוארה אז), כב' השופטת ורדה פלאוט, אשר חייבה בתשלום האגרה. בשנית, בפני כב' השופטת נוגה אוהד שקיבלה את טענת המבקשת כי יש ליתן לה פטור מאגרה. בשלישית, בפני בית המשפט העליון כב' השופט ניל  הנדל אשר ביטל את החלטתה של כב' השופטת אוהד והורה להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לבחון את מצבם של בעלי המניות והמנהלים בחברה. ברביעית, על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) כב' השופטת הדס עובדיה, אשר קבעה כי על המבקשת לשלם את האגרה. בחמישית, בדיון שהתקיים לפני, ערעור על החלטת כב' השופטת הדס עובדיה, שדחיתי את הערעור והורתי על תשלום האגרה.

8.      כאמור, בקשת המבקשת לפטור מאגרה הגיעה כבר בעבר לבית המשפט העליון ובית המשפט קבע  מפי כב' השופט הנדל כי: " כדי לעשות צדק עם שני הצדדים סבורה אני כי יש מקום לאפשר לבלורי לקיים דיון נוסף בבקשתה למתן פטור במסגרתו יותר לה להגיש חומר שלא הוגש בהליך קמא".         

בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת הדס עובדיה, בחרה המבקשת שלא להוסיף ראיות מעבר לאלה שהוגשו בהליכים הקודמים ולטעמה של המבקשת על פי פסק הדין של בית המשפט העליון, אין צורך שהחברה תפנה אל בעלי מניותיה או מנהליה ובית המשפט למעשה אינו נדרש בשאלת יכולתם הכלכלית ורק במקרים חריגים ומיוחדים יבצע בית המשפט הרמת מסך.

בפסק הדין הסברתי ונימקתי מדוע לא קיבלתי את טענות המבקשת ואין מקום לחזור ולפרט את כל שהוסבר בפסק הדין לגבי הנימוקים וההסברים בדבר חיובה של המבקשת בתשלום האגרה.

הבקשה לפטור אגרה נידונה בהתאם לכללים שנקבעו בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט

(אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן: "התקנות"). התקנה הרלוונטית תוקנה בשנת 2007 ולטענת

המבקשת התיקון משפיע הן על היחיד והן על התאגיד בכך שמאז התיקון בוטלה החובה